הוק מדיקל טכנולוג'יס בע"מ נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

החלטה

לפניי בקשה לאישור הסדר בין החברה המבקשת (להלן: "המבקשת") לבין בעלי מניותיה. עיקרו של ההסדר הוא ביטול זכויות עודפות המוקנות לפי תקנון המבקשת למחזיקי מניות בכורה. לחלופין עותרת המבקשת לצו המתיר לה לכנס אסיפת בעלי מניות לצורך אישור נוסף של ההסדר.

על פי הנטען בבקשה, המבקשת, העוסקת בפיתוח פתרונות להסרת קעקועים, נקלעה למצוקה כלכלית קשה וכל מקורותיה הכספיים אזלו. המבקשת זקוקה בדחיפות לגיוס הון, אך זה איננו אפשרי כל זמן שלמניות הבכורה מוקנות זכויות עודפות ביחס למניות הרגילות של החברה. על כן, המבקשת חפצה בתיקון התקנון באופן שיבטל את הזכויות העודפות של מניות הבכורה הקיימות, ויאפשר יצירה של מניות בכורה חדשות שיוקצו למי שישקיע במבקשת הון חדש.

המבקשת טוענת כי ניתנה הסכמה גורפת להסדר המוצע מצידם של בעלי מניות המחזיקים ב- 90.2% מהון המניות הרגילות, וב- 96.71% ממניות הבכורה. למעשה, ישנו מתנגד אחד ויחיד להסדר, הוא המשיב שלפניי, שמחזיק ביתרת המניות של המבקשת.

המשיב מתנגד לבקשה. לדידו, הסדר לפי ס' 350 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"), יכול להתקיים רק כאשר מדובר בחברה ציבורית שהיא חדלת פרעון, ולא בחברה פרטית כמו בעניננו, שאינה חדלת פרעון. עוד הוא טוען כי עסקינן בסכסוך בין בעלי המניות לבין עצמם, ולכן לא ראוי שסכסוך זה ייפתר באמצעות ס' 350 לחוק. בנוסף, לגופו של ענין הוא טוען כי שוויה של המבקשת גבוה בהרבה מהשווי שעתיד להוות בסיס לצורך הקצאת מניות הבכורה החדשות, ולכן בסופו של דבר אחזקותיו במבקשת תדוללנה תמורת נזיד עדשים. עוד טוען המשיב שאין הצדקה לגיוס הון בסכום של 2.5 מליון דולר, וניתן היה להסתפק בגיוס הון בסכום מופחת של חצי מליון דולר בלבד. לדבריו, ההקצאה המתוכננת עולה כדי עושק המיעוט ועל כן יש להתירה רק אם היא נחוצה לטובת החברה.

הכנ"ר תומך בבקשה החלופית של המבקשת, קרי, בבקשה לכינוס אסיפת בעלי מניות לשם אישורו של ההסדר המוצע.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב ושמעתי השלמת טיעון בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי יש להתיר למבקשת לכנס אסיפת בעלי מניות לשם אישורו של ההסדר, והכל מן הנימוקים המפורטים להלן.

ראשית לכל, אין יסוד לטענת המשיב לפיה הסדר לפי ס' 350 לחוק החברות יכול להתקיים רק כאשר מדובר בחברה ציבורית ורק כאשר מדובר בחברה חדלת פרעון. ס' 350(א) לחוק החברות קובע:

"הוצעו פשרה או הסדר בין החברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה לבין סוג פלוני שבהם, רשאי בית המשפט, על פי בקשה של החברה, של נושה או של בעל מניה, או של מפרק אם החברה היא בפירוק, להורות על כינוס אסיפות של אותם נושים או בעלי מניות, לפי הענין, בהתאם להוראות סעיף קטן (א1) ובדרך שיורה בית המשפט."

המונח "חברה" לענין ס' 350 לחוק החברות, מוגדר בס' 350(יא) באופן הבא: "כל חברה הניתנת לפירוק לפי פקודת החברות".

עינינו הרואות: אין למצוא בס' 350(א) לחוק החברות כל התנייה לפיה הוא יחול רק כאשר מדובר בחברה ציבורית או בחברה חדלת פרעון. די בכך שמדובר בחברה הניתנת באופן עקרוני לפירוק.

לא מצאתי שעסקינן אך ורק בסכסוך בין בעלי המניות לבין עצמם. בצדק טוענת המבקשת כי התקנון ששינויו מבוקש במסגרת ההסדר המוצע הוא חוזה בינה לבין בעלי מניותיה. ס' 17(א) לחוק קובע כי "דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם".

על כן, כל בקשה לשינוי תקנון של חברה, כאשר היא מוגשת על ידי החברה, היא בבחינת בקשה לשינוי חוזה בין החברה לבין בעלי מניותיה, ושינוי כזה יכול להעשות בגדרו של הסדר לפי ס' 350 לחוק החברות. העובדה שקיים סכסוך בין בעלי המניות לבין עצמם, העומד ברקע המחלוקת שנתגלעה בין החברה לבין בעל מניות כזה או אחר, אינה מוציאה את ההסדר המוצע מגדרו של ס' 350 לחוק החברות.

לא בכדי קובע ס' 350(יא) לחוק החברות כי הסדר הוא "לרבות ארגון מחדש של הון המניות בדרך של איחוד מניות מסוגים שונים או בדרך של חלוקת מניות לסוגים שונים, או בשתי הדרכים כאחת". על כן, שינוי של זכויות הצמודות למניות, כמו בעניננו, יכול להעשות במסגרת הסדר כאמור.

לגופו של ענין טוען המשיב כי מדובר בהסדר רע, שיביא לדילול אחזקותיו במבקשת תמורת נזיד עדשים. דא עקא, מקומן של טענות אלו איננו בשלב של בקשה לכינוס אסיפות, אלא בעת הדיון באסיפות עצמן, ולאחר מכן, ככל שהאסיפות יאשרו את ההסדר, מקומן של טענות אלה הוא במסגרת הגשת התנגדות לבית המשפט, לפי תקנה 34 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב- 2002. למעלה מהצורך אציין בהקשר זה כי הנחת המוצא של כל הסדר לפי ס' 350 לחוק החברות היא שיש להקריב במידה רבה זכויות כאלה ואחרות של נושה או של בעל מניות, וזאת לטובת המטרה הנעלה של השגת הסדר חיובי שהוא לטובת רוב רובם של הנושים ולטובת החברה ובעלי מניותיה גם יחד. הדין מקנה איפוא משקל עודף לאינטרס של הכלל על פני האינטרס של הפרט, גם אם המשמעות היא פגיעה בזכות הקנין של הפרט. עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת ע"א 70/92 כלל תעשיות נ' לאומי פיא, (29.4.1993, פורסם בנבו):

"השימוש הרגיל בסעיף 233הוא כאשר מבקשים להגיע לפשרה בין חברה, שנקלעה לקשיים והגיעה אל סף פירוק, לבין נושיה. לפי דיני החוזים אין להכריח אף נושה לוותר על חובו ולו אף בחלקו. ללא ההוראות המיוחדות שבסעיף 233לא ניתן היה להגיע להסדר פשרה בין החברה לבין נושיה, אלא בהסכמה פה אחד של כולם. נמצא, כי בהיעדר המוצא שבסעיף 233יכול היה נושה שולי, מתוך ראייה צרה של העניין ועמידה על קוצו של יוד מבחינתו, לסכל הסדר חיובי שהוא לטובת רוב רובם של הנושים ולטובת החברה גם יחד."

מאידך, לא ראיתי לנכון לקבוע כי ההסדר המוצע כבר אושר באסיפות שהתקיימו עוד לפני שהמבקשת פנתה לבית המשפט. מי שמבקש ליהנות מן המנגנון הייחודי של ס' 350 לחוק החברות, המאפשר לרוב לכפות את דעתו על המיעוט תוך פגיעה בזכויותיו הקנייניות, חייב לעשות זאת אך ורק בדרך המלך הקבועה בס' 350 לחוק החברות, קרי, לבקש ולקבל מראש את אישורו של בית המשפט למהלך, דבר שלא נעשה בעניננו, עת מבוקש לאשר בדיעבד את ההסדר.

על כן, יש לכנס אסיפות של בעלי המניות על מנת לדון מחדש בהסדר המוצע.

לענין סיווג האסיפות, קובע ס' 350(א1) לחוק החברות:

"אסיפות הנושים או בעלי המניות ייערכו בנפרד לכל סוג של נושים או בעלי מניות (בפרק זה – אסיפות סוג); לעניין זה, "סוג" – קבוצת נושים או בעלי מניות שלהם עניין משותף בנוגע להסדר או לפשרה, המובחן באופן מהותי מעניינם של שאר הנושים או בעלי המניות ואשר מצדיק קיום אסיפה נפרדת."